רצון ותום לב
בראש ובראשונה ומעל הכל נדרש רצון כן ואמיתי לכהן כאפוטרופוס.
מדוע?
משום שכל מי שמתמנה לתפקיד זה, מקבל לידיו אחריות גדולה שמשמעותה דאגה לרווחתו וזכויותיו של אדם אחר. לא רק ו, אלא שאותו אדם אחר אינו יכול לדאוג לעצמו. מכל היבט מעשי, מרגע המינוי, החסוי תלוי באופן מוחלט באפוטרופוס שלו; זה יקבל החלטות בשמו ועבורו. לכן מומלץ שכל אחד שמבקש מבית המשפט להתמנות לאפוטרופוס, יחשוב היטב האם זה באמת מה שהוא רוצה, והאם יש לו את היכולות המתאימות.
בית המשפט יבחן גם האם לצד הנכונות למלא את תפקיד האפוטרופוס, ישנו גם את תום לב מצד המבקש את המינוי. כדאי לזכור שלצד האחריות שמוענקת לאפוטרופוס, מוענקות לו גם סמכויות רבות.
זו הסיבה שבגינה על בית המשפט להשתכנע כי אותו אדם אכן יפעל לטובת החסוי (ולא ינצל לרעה את סמכויותיו). אפוטרופוס, מעצם הגדרת תפקידו על פי חוק, חייב לשרת בנאמנות, "ללא משוא פנים" את החסוי.
אם בית המשפט נוכח לדעת כי הוא מטיל ספק בכוונותיו והיושרו של המבקש, זכותו לסרב למנותו לתפקיד ולבחור בן משפחה אחר במקומו. במידה ולא נמצא מועמד מתאים מבני המשפחה, לבית המשפט ניתנה הסמכות למנות לתפקיד תאגיד אפוטרופסות.
סבלנות, סדר וזמינות
אפוטרופסות כרוכה בהרבה בירוקרטיה. מדוע? בין השרר משום שפעולות רבות מטעם האפוטרופוס דורשות אישור בית המשפט. הסיבה לכך טמונה במטרה של המערכת להגן על החסוי ולצמצם עד למינימום את האפשרות של ניצולו לרעה מצד האפוטרופוס. כיום יש לא מעט אנשים וגורמים הסבורים כי גם אם צורך זה הוא חשוב, אין איזון ראוי בינו לבין יכולת התנהלות יעילה ופשוטה יותר של האפוטרופוס.
לכן האדם שמונה לתפקיד חייב להיות סבלני, ובעיקר – ומסודר. זאת, על מנת שהאדם החסוי יוכל להיות בטוח שענייניו מטופלים באופן מיטבי ובמועד.
כמו כן, נדרש מהאפוטרופוס להיות זמין (מה שאומר למשל שאדם בעל קריירה תובענית, או אדם שמרבה בנסיעות לחו"ל, איננו המועמד האידיאלי לאפוטרופוס).
